פסק-דין בתיק ע"פ 2438/07

1.         המערער מס' 1 ניהל סוכנות גז של חברת "דור אלון" בצפת, שהתקינה את מערכת הגז בדירת משפחת כהן בקצרין, והמערער מס' 2  עבד בשירות הסוכנות בהובלת הגז ללקוחות. ביום 14.6.02 חשו בני משפחת כהן בריח של גז בדירה, הם הודיעו על כך לסוכנות וביום 16.6.02 הגיע המערער מס' 2 אל הדירה, בדק את מערכת הגז, והודיע לבני המשפחה שהכל תקין. ביום 21.6.02 פרצה להבה ממערכת הגז, ונגרמו לגב' כהן ולבנה כוויות שהצריכו אישפוז.

            אותה להבה פרצה כתוצאה מדליפה במערכת הגז שלא אותרה על ידי המערער מס' 2, כך נטען בכתב האישום שהוגש נגד החברה ושני המערערים לבית משפט השלום בחיפה בת.פ. 2700/04 שהתברר בפני כב' השופטת סג"נ ניצה שרון.

            בכתב האישום נטען כי בדיקת מערכת הגז נעשתה על ידי מי שלא הוסמך לכך. לחברה יוחסה עבירה על סעיפים 14(1), 25(א) ו - 27 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט -  1989 (להלן - החוק). למערער מס' 1 יוחסה עבירה לפי סעיפים 26 ו - 27 לחוק, ולמערער מס' 2 יוחסה עבירה לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מתקני גז), התשל"ח - 1977 יחד עם סעיף 39(ג)(4) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957.

2.         בהכרעת הדין המפורטת מיום 26.10.06 זוכתה החברה מן העבירה שיוחסה לה בכתב האישום. המערער מס' 1 הורשע בעבירה לפי סעיפים 26 ו - 27 לחוק, והמערער מס' 2, הורשע בעבירה שיוחסה לו לפי חוק הפיקוח.

3.         בגזר הדין מיום 20.5.07, הוטל על המערער מס' 1 קנס בסך 7,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו, ואופשר לשלמו ב - 10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים. כמו כן הוא חוייב לחתום על התחייבות כספית בסך 15,000 ש"ח להימנע משך שנתיים מביצוע עבירות על החוק. המערער מס' 2, נקנס בסכום של 3,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו. הוא חוייב לחתום על התחייבות בסך 7,000 ש"ח.

            ערעורם של שני המערערים מופנה נגד הכרעת הדין, ולטענתם, יש לזכותם מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום שעמד בפני הערכאה הראשונה.

4.         לטענת המערער מס' 1 כאמל, כעולה מעדותו של עד התביעה, מר יוסף בן עזרא, מקור דליפת הגז בברזי הכיריים ולא היה לה קשר למערכת הגז שהותקנה בדירת משפחת כהן על ידי חברת דור אלון, ועל כן לא היה מקום לקשור בין סוכנות הגז שהוא ניהל מטעם החברה לבין אירוע הפיצוץ.

כן טען כי העובדה שהעדות שנגבתה ממנכ"ל חברת דור אלון טכנולוגיות גז בע"מ, שהייתה נאשמת בהליך בפני ביהמ"ש קמא וזוכתה, לא נמצאה, היא מתמיהה, וכי זיכויה של החברה צריך היה להוביל גם לזיכויו, בהיותו מנהל הסוכנות מטעמה. 

5.         ב"כ המערער מס' 1 טען עוד כי בגרסאות עדי התביעה התגלו סתירות רבות, שביהמ"ש קמא לא ייחס להן משקל ראוי.

            הוא טען לאי דיוקים רבים בעדותה של הגב' אירנה דובינסקי, שהייתה פקידה במשרד סוכנות הגז.  לטענתו, מדובר בעובדת זמנית, עולה חדשה, שלא שלטה היטב בשפה העברית. 

            לטענתו, אירנה ניסתה בעדותה להרחיק מעצמה כל אחריות להתרחשות אירוע פריצת הלהבה ובחרה להטילה על כתפי מעסיקה, המערער מס' 1. 

            לדבריו, אירנה הודיעה ישירות למחלקים כי יש "בעיה" אצל משפ' כהן ולא דיווחה כי מדובר בחשש לדליפה, והמחלקים, הבינו מכך, כי יש צורך בהחלפת בלוני הגז אצל משפ' כהן ולא עלה בדעתם כי מדובר בדליפה.

לטענת המערער מס' 1, הפקידה, אירנה, אמרה כי כמאל, (המערער מס' 1) הוא שדבר עם מחמוד, (המערער מס' 2) ושלח אותו לבית משפ' כהן, למרות שלא הייתה עדה ולא שמעה את השיחה ביניהם,  ואילו מחמוד העיד כי לא כמאל הוא שהורה לו לגשת לבית משפ' כהן אלא אירנה היא שהתקשרה אליו, ומדבריה הבין כי משפ' כהן זקוקה למיכל גז. 

6.         עוד טען המערער מס' 1 לסתירות ולאי דיוקים רבים העולים מעדויותיהם של המתלוננים, חיים ורותי כהן.

לטענתו, בעוד שבהודעתה במשטרה מסרה כי ביום האירוע בישלה כשעתיים לפני התפרצות הלהבה, הרי שבביהמ"ש העידה הגב' רותי כהן כי לא בישלה כלל באותו יום ובהמשך עדותה אף העידה כי במהלך כל השבוע לא השתמשה בגז ולא בישלה וכי שכנים וחברים הביאו לביתם מאכלים מבושלים. 

היא העידה, לטענת המערער מס' 1, כי על אף שריח הגז החריף לא פסק, היא לא שבה ופנתה לחברת הגז וגם לא סגרה את ברזי הגז, זאת על אף שבתחילה אמרה כי בעלה סגר את בלוני הגז בשל החשש מדליפה ובביהמ"ש העידה כי לאחר אירוע ההתלקחות רצה החוצה וסגרה את בלוני הגז, כל זאת כאשר אנשי כיבוי האש שהגיעו למקום, לאחר קרות האירוע, אמרו כי  הם אלה שסגרו את הבלונים.  

            פירכה נוספת בדברי המתלוננת מצא המערער מס' 1 בכך שלטענתו היא העידה כי בסיר בו בישלה לא היו מים, בעוד שהכוויות שנגרמו לה ולבנה הן כוויות שנגרמו, לטענתו, כתוצאה ממים שגלשו מהסיר.

            לטענת המערער, מר כהן סתר את דברי אשתו באמרו כי במהלך השבוע שלפני הפיצוץ בישלו את מזונם בתנור המיקרוגל ולא ציין כי חברים או שכנים הביאו לביתם אוכל וסתר את דבריה גם בעניין סגירת בלוני הגז.

            עוד טען המערער כי בני הזוג כהן תרמו ברשלנותם לקרות הפיצוץ.  הם העידו כי סמכו על דברי הבודקים שהגיעו לביתם ואמרו להם ש"הכל בסדר", למרות שריח הגז החריף לא פסק ועל כן ברור כי היה עליהם לפנות שוב לחברת הגז ולהתריע על כך ובוודאי שלא להמשיך ולהשתמש בגז לבישול.